שוב? פרס ישראל לחקר התלמוד לבוגר בית המדרש הקונסרבטיבי

פרס ישראל לחקר התלמוד הוענק השנה לפרופסור שמא פרידמן • בכך מצטרף פרידמן אל שלושה חברים נוספים שזכו בפרס היוקרתי עם מכנה משותף אחד: כולם בוגרי בית המדרש הקונסרבטיבי שבמנהטן • מקרה או יד מכוונת?
אליעזר היון
ו' אייר התשע"ד / 05.05.2014 22:17

מחר יוענק בטקס מיוחד 'פרס ישראל' לעשרה אישים, שבהישגיהם השפיעו ועיצבו את פניה של המדינה. פרס אחד, יוצא דופן, ינתן לפרופסור שמא יהודה פרידמן בגין הישגיו בחקר התלמוד.

בנימוקי השופטים, נכתב: "תרומתו של פרופ' פרידמן לחקר התלמוד מרשימה בהיקפה וביסודיותה, ומחקריו משתרעים כמעט על כל תחום מתחומי המחקר התלמודי. מתוך טיפול פילולוגי קפדני, מדוקדק ומעמיק הגיע פרידמן לתובנות חדשות בחקר הספרות התלמודית".

אלא שהשורות התמימות הללו מחפות על עובדה שעשויה לעורר תמיהות בהקשר לבחירת הפרופסור המסוים הזה. בעיתון 'הארץ' עלה העיתונאי יאיר אטינגר על העובדה כי עד עתה ניתן הפרס על חקר התלמוד שבע פעמים בלבד. מתוכם זכו ארבע פעמים בוגרי בית המדרש של התנועה הקונסרבטיבית במנהטן.

מלבד יהודה פרידמן זכו גם הרבנים פרופ' חיים זלמן דימיטרובסקי (זכה בתשנ"ד-1994), אברהם גולדברג (2000) ודוד הלבני (2008) כולם כאמור בוגרי הסמינר היהודי התיאולוגי (JTS), השוכן במנהטן .

חקר תלמוד מול לומדס

עד כאן הדיווח האינפורמטיבי. מכאן ואילך לא נותר אלא להעלות השערות, תמיהות ואולי גם הסברים.

האם העובדה כי לשיאה של ההכרה הפורמלית למצויינות בישראל – כלומר פרס ישראל, בספר היהודי הנלמד ביותר אולי היום, מגיעים רק אנשים מבית מדרש שחרת על דגלו את הניתוק מן המסורת האורטודוקסית אי שם במאה ה- 19?

ראשיתה של התנועה הקונסרבטיבית הוא בבתי המדרש לרבנים בברסלאו שבגרמניה ובפדובה שבאיטליה. מדוע קמה התנועה? בשנת 1885 נערך כנס היסוד של התנועה הרפורמית במה שכונה ועידת פיטסברג. הרפורמה ביהדות שהחלה כבר עם תחילת המאה ה- 19 בריב ההיכל המפורסם בהמבורג לא היתה ממוסדת עד לכינוס בפיטסבורג שבארה"ב שאז נקבעו כלליה של התנועה כמו קבלת המצוות המוסריות בלבד בחוקי התורה, וכן אי קבלת מצוות הנוגעות לארץ ישראל ומצוות שאינן מתיישבות עם התרבות המודרנית.. חלקים מן הקבוצה הזו, שמרנים יותר, שלא היו מרוצים מהתוצאה, בחרו להתפלג ולהקים את התנועה הקונסרבטיבית.

עקרונותיה של התנועה הקונסרבטיבית פשוטים למדי: על ההלכה להשתנות בהתאם לרוח הזמן, אם כי לא באורח קיצוני כמו שדוגלים הרפורמים.

ישראל מנתקת עצמה

מבית המדרש של התנועה הזו זכו ארבעה חוקרים בפרס שכל כולו יצירה דתית, תורנית. כיצד ניתן לתפוס זאת? איך ארע שגדולי התורה האורתודוקסים, לא הצליחו להגיע, מבחינת הממסד הישראלי, לפסגת המצויינות המחקרית, לאולימפוס השמור לטובים ביותר בתחום?

האם דווקא פרידמן הוא האיש האולטימטיבי הראוי לזכות בפרס על פריצת דרך תלמודית? האם כל אחד מראשי הישיבות, לאו דווקא הגדולים ביותר, לא הגיעו להישגים כבירים יותר? האם ישראל לא מאותתת בהעלאתה על נס את בוגריו של בית המדרש הקונסרבטיבי, כי בית המדרש בישיבת חברון, פוניבז', עטרת ישראל, ותפרח, חשובים פחות? ושמא אינם חשובים כלל?

בהענקת הפרס לאנשים כמו פרופ' פרידמן וחבריו מהקונסרבטיביזם מנתקת ישראל את עצמה מהפלח היחידי שחוקר ברצינות את דיסציפלינת התלמוד, מבחורי הישיבות שצמחו להיות גדולי תורה, מחברי ספרים, ומרביצי תורה לאלפי תלמידים שלא חדלים מלנסות להתוות פריצת דרך חדשה בסוגיות העתיקות.

הדפס כתבה

4 תגובות

הוסף תגובה חדשה
    יש פה טעות בסיסית בהבנת המושג "חקר התלמוד"
    06/05/2014 01:09
    אשר
  1. נבהיר בצורה פשוטה .פרס ישראל ניתן כמעט כל שנה לסופרים וניתן כל מספר שנים לחוקרי ספרות .סופרים הם אלו שכותבים את הספר ופירותיהם הם מושא הביקורת של חוקרי הספרות.חוקר תלמוד הוא לא אדם שמתעניין רק בסוגיות של אביי ורבא אלא הוא חוקר את ההיבטים של שיכתוב המחלוקת, מתי חי אביי ומתי חי רבא? מי היו אלו אביי ורבא ?איפה הם חיו ? האם המחלוקת כפי שהיא מוצגת בתלמוד באמת הייתה כך או שהיא עברה עריכה(פילולוגיה) ?איזה מבין הדברים המתפרסמים בתלמוד שייכים למחוזות הסוד והדרש ואילו למחוזות האגדה ?וכו' וכו'.כלומר בעוד הרבנים והפוסקים מתעמקים בסוגיה בגמרא חוקר התלמוד מבקש את "מבט -העל".מטא-מחקר .

  2. למדתי תלמוד בישיבה ובאוניברסיטה. פרידמן באמת למדן.
    06/05/2014 12:26
    תלמיד של פרופ' פרידמן
  3. טענת הכותב אינה יורדת להבנת המונח "חקר התלמוד", ומתבססת על טענה סמי-פוליטית של היכן למדו מקבלי הפרס. אך כמובן, זה אינו קריטריון רלוונטי.
    רלוונטי, כמה פרסומים מדעיים פירסם החוקר, באיזה במות אקדמיות הן התפרסמו. מה ה"חידוש" שלו שעובר כחוט השני בין פרסומיו, ואיך החידוש הזה משפיע על מחקר התלמוד.
    החידוש הגדול של פרופ' שמא פרידמן, שמחקריו נוגעים דוקא להבנת הסוגיה, ולאו דוקא לאיזה בגד לבשו אביי ורבא. למדתי אצלו סוגיות במס' ב"ק, והיכולת שלו ללמוד פשט בעיון, מדהימה. השוואת מבני הסוגיות השונות, ודרך הילוכן, מביאות אותו להוכיח ולהשוות בין פירושי הראשונים לסוגיה (ואצ"ל שהוא בקיא בראשונים ובאחרונים כאחד מראשי הישיבות).
    בנוסף, הקים את פרוייקט ליברמן למחקר התלמוד, והעסיק בו בני תורה, להשוואת סוגיות ונוסחאות.

    בשורה תחתונה, למדתי אצל מרצים רבים. בוגרי ישיבות ובוגרי JTS. הוא הלמדן האמיתי היחיד שפגשתי בין בוגרי JTS שלא למדו בישיבות.

    • משה   25/06/2014 12:10

      גם אני למדתי אצל פרופ' פרידמן לאחר שנים רבות בישיבות ובכוללים. הוא אכן למדן בעל שיעור קומה, ראה את הערותיו לחידושי ר' יהונתן מלוניל על בבא קמא שההדיר בהוצאת פלדהיים. זאת ועוד, כמדומני שהוא, כמו גם פרופ' הלבני ולהבדיל בין חיים לחיים, רח"ז דזימיטרובסקי, רואים עצמם ככפופים להלכה.

  4. הכותב לא מבין בחקר התלמוד
    06/05/2014 14:05
    טופסי
  5. דימיטרובסקי למד בישיבות ירושלים וממשפחתו חרדים רבים בירושלים. הוא עבר ל JTS לצורכי פרנסה.
    ה"ה לדוד הלבני שקיבל סמיכה עוד לפני השואה מהאדמור מסטמר הדברי יואל. למד אצל הרב הוטנר בניו יורק.
    ראשי הישיבות כיום הם תוצר של נישואין במקרה הטוב או בנים של ראשי הישיבות. הישיבות התנהלו ומתנהלות כאחוזה פרטית. ממש כפי שנהוג בחסידויות.
    וואתן דוגמא. הרב זוין זכה בפרס ישראל. אף ישיבה לא הסכימה לקבלו ללמד. הוא לימד בסמינר למורים.
    כך שראשי הישיבות בימנו אינם מוכשרים כבעבר וכן רמת החידושים שלהם אינה רחבה דייה. הרב אברמסקי זכה בפרס ישראל והוא זכה בזכות מפעלו האדיר על התוספתא.
    שאול ליברמן שזכה בפרס ישרל והיה גדול ישראל ובן דודו של החזון איש לימד במוסד JTS והעמיד תלמידים כהלבני ופרופ' שמא פרידמן ואחיו פרופ' מרדכי עקיבא פרידמן.
    ובאשר לחקר התלמוד הכותב הנכבד לא זכה להבין מהו חקר התלמוד וגם לא נשאר באוהלה של תורה בישיבה.