איזהו מקומן של זבחים

יעקב אפרתי
|
כ"ז חשון התשע"ה / 20.11.2014 12:51
איזהו מקומן של זבחים, אמרו הקדושים בתפילה דקות ספורות לפני הירצחם. מיד אחר כך, האחד שחיטתו בצפון, האחר שיירי הדם היו על יסוד דרומי – אבל כולם היו טעונים הפשט וניתוח ועלו כליל אישים עולה לה’

אין צורך לחפש ולחטט בלקסיקון האימים. אין צורך להתאמץ למצוא צורות הבעה מתאימות למיתות המשונות של קדושי הטבח הנורא.

תמונה אחת מספיקה ודי.

יהודי של צורה עטור בטלית ותפילין מוטל בביזיון על רצפת בית הכנסת מתבוסס בדמיו שלו.

איזהו מקומן של זבחים, אמרו הקדושים בתפילה דקות ספורות לפני הירצחם. מיד אחר כך, האחד שחיטתו בצפון, האחר שיירי הדם היו על יסוד דרומי אבל כולם היו טעונים הפשט וניתוח ועלו כליל אישים עולה לה’.

חודשיים קודם, אותו מקום. רעדה אחזה את כל הקהילה. עיצומו של יום הכיפורים. כולם דומעים בבכייה בפיוט תפילת המוסף, איך ניאץ בלייעל לעשות כזאת לעשרה הרוגי מלכות. אף אחד לא חשב שבאותה עת נגזרה כזאת גזירה גם עליהם.

ברומי נהרגו עשרה הרוגי מלכות. במקדש מעט נטבחו להם ארבעה הרוגי גלות ישמעאל.

‘וכשהגיע למקום תפילין צרח בקול מר ליוצר נשמתו’. -לא על נשמתו זועק ר’ ישמעאל אלא על מצוות תפילין שהולכים ממנו. הקדוש ר’ משה טברסקי חיבב נורא את מצוות תפילין, החזיק הוא באמתחתו כמה זוגות של יד ושל ראש. ניאץ בלייעל דבר זה לעשותו וטבחו כשלראשו וידו עיקר חיותו.

חמשה קילומטר מקהילת בני תורה עומד לו מוזיאון יד ושם. אל זוועות השואה נוסעים אנשים בכדי ללמוד על חיות מורשעות רווי דם, ימ”ש. מתיעוד יבש בשחור לבן שם, עברו בקהילה אל תיעוד חי וצבעוני.

כאז גם היום, בתוך בית הכנסת, אחוזי חרב מלומדי מלחמה טבחו הם ביהודים. כלום לא התקדם בתרבות עשיו מאז ליל הבדולח. אולי רק הפוך.

עשיו איש יודע ציד. לא עשיו הצייד. עשיו יודע ציד – המומחה בה”א הידיעה לצוד ולטבוח. אלפי שנים חלפו והידיים אותם ידיים, ידי עשיו. ידיים של מומחיות ציד.

אגלי הדמע לא פסקו כתמי הלב לא נוקו והעצב מציף עד חנק. המילים ‘מזעזע מזעזע’ ימשיכו ללוותנו תקופה ארוכה. יותר מדויק,  ה’אין מילים’ ‘אין מילים’ יהיה עוד זמן רב לשיחה בינינו.

נמשיך לשמוע את הסיפורים על הקדושים. נמשיך להביט אל תמונותיהם המחייכות לראות את פניהם הקורנות אור משמחה ומחייכות אלינו אך קולם הערב שוב כבר לא יישמע.

לא יישמע עוד קול התפילה במניין המשכים בקהילת בני תורה כבעבר. לא יישמע עוד שיעורו הלמדני של ר’ מוישה. לא יישמע קולו הערב של ר’ אברהם מבית המדרש. אדיבותו המפורסמת של ר’ אריה, גם כבר לא יישמע. מעתה גם השקט הלילי כבר לא יופר בלימודו הקבוע של ר’ קלמן.

‘וידום אהרון’ – דממה. שקט. יישמע לו מעכשיו רק קול אחד. ‘קול דממה דקה’ – כ’ רש”י: “שמעתי יש קול העולה מן הדממה”.

קול העולה מהדממה. זה הקול שנשמע השבוע מדממת המוות ויישמע לכולנו עוד שנים רבות.

• טורו של יעקב אפרתי, מתפרסם בעיתון בקהילה