השלאגר של ספירת העומר • הכל על מוזיקה ווקאלית

יוני אגסי
|
כ"ד ניסן התשע"ד / 24.04.2014 00:46
באין חתונות ואין מוזיקה, נותר רק הלהיט של השנים האחרונות: מוזיקה ווקאלית • מה זו ‘מוזיקה ווקאלית’, למה היא נועדה, והאם יש לה שימוש נוסף בעולם מלבד כאן, במדינת היהודים, בימי ספירת העומר?

אין חתונות ואין מוזיקה, רק זיפים וחצאי זקנים. גם דוכני חנויות הספרים מציגים לראווה מבחר עצום של ספרי הלכות, מנהגים, שיחות וליקוטים לימי הספירה.

כן, לימי ספירת העומר סממנים משלהם. עם זאת, בשנים האחרונות נוסף סממן מובהק לימי הספירה – השיר הווקאלי.

אי אפשר לומר שאין מוזיקה. די לפתוח רדיו, לשמוע את השיר שמתנגן, לסנן בשיניים חורקות “איך ייתכן שהרדיו הזה משמיע שירים בימי הספירה?”, ורק אז לשמוע את צליל האסימון הנופל – “אהה, זו מוזיקה ווקאלית!”.

אז מה זה בעצם ווקאלי, למה היא נועדה, והאם יש לה שימוש נוסף בעולם מלבד כאן, במדינת היהודים, בימי ספירת העומר..?

מקור המוזיקה הווקאלית

השם “מוזיקה ווקאלית” נגזר משם התואר האנגלי VOCAL – שפירושו: קולי.

מוזיקה ווקאלית היא סגנון מוזיקלי בו מרכז הכובד של המוזיקה נשען על קולו של הזמר, או החזן, ולא על כלי נגינה. מוזיקה זו מתבצעת על ידי קול אדם בלבד או בשילוב קול אדם יחד עם ליווי אינסטרומנטלי (-חלק בשיר בו יש כלי נגינה בלבד). למרות השתתפותו של כלי הנגינה, תיחשב המוזיקה כווקאלית כל עוד קול האדם הוא זה שייתן את הנפח המרכזי. ראוי להדגיש, כי מוזיקה ווקאלית בעלת קול אדם בלבד וללא ליווי של כלי נגינה נקראת א’קפלה.

ככל הנראה, סגנון זה הוא העתיק ביותר בהיסטוריית המוזיקה מכיוון שהוא אינו דורש דבר מלבד קול האדם. זו גם הסיבה להימצאות סגנון זה בכל התרבויות.

המוזיקה הווקאלית אינה המצאה של תאבי מוזיקה אשר ‘טיפסו על קירות בימי ספירת העומר’. מקורו של סגנון זה מגיע למרבה ההפתעה מהנצרות. בעקבות ההגבלות שהיו בימי הביניים על שימוש בכלי נגינה בתוך בתי התיפלה שלהם, נאלצו הנוצרים להשתמש בז’אנר הווקאלי על מנת ליצור מוזיקה שונה.

גם אצלנו ניתן לומר כי המוזיקה הווקאלית נכנסה בעקבות – להבדיל – ההגבלה בימי ספירת העומר, בהם חלים מספר דיני אבלות.

מוגבלות הקול האנושי

למרות קיומם של אנשים בעלי קולות מיוחדים ונעימים, עדיין, אינו דומה קולו של זמר בליווי כלי נגינה לקולו בלבד ללא ליווי תזמורת. ההבדל נעוץ בעובדה שלקול האנושי – עד כמה שהוא ערב – יש מגבלות.

על מנת להתגבר על מוגבלות הקול האנושי, מציבים כותבי המוזיקה הווקאלית במקהלה אחת אנשים בעלי גבהי קול שונים. מלבד זאת, הם אף מתמחים בכתיבת מוזיקה מתאימה לזמרים וסולנים בעלי סוגי קול שונים.

אם בתחילה הכילה המוזיקה הווקאלית קול אדם בלבד, הרי שהיום – אודות להתפתחויות טכנולוגיות בתחום הסאונד – ניתן להפיק חיקויים מוצלחים של כלי נגינה בעזרת קול האדם בלבד.

המוזיקה הווקאלית בעולם

המוזיקה הווקאלית קיימת בתרבויות רבות ושונות בעולם.

סגנון ווקאלי היה ועודנו חלק חשוב במוזיקה הטורקית והמזרח תיכונית. מוזיקה כזאת הייתה קיימת עוד מלפני המאה ה-13, וכנראה עוד לפני שנת 900. בנוסף, הצאצאים של שבט קונג והחמולות בדרום אפריקה מנצלים טכניקות דומות במוזיקה המסורתית.

מוזיקת הפה – היא טכניקה סקוטית המבוססת על חיקוי חמת חלילים, כינורות וכלים אחרים, ששימשו את המוזיקה המסורתית של סקוטלנד. מהגרים סקוטיים בצפון אמריקה הפכו מוזיקה זו לפופולרית והיא שולבה בצורות רבות של מוזיקה אמריקאית.

במוזיקה היהודית, כפי שכל אחד מכיר מסעודת שבת, שבע ברכות, ואפילו מ”לכה דודי”, משתמשים הרבה בניגון שיר ללא מילים, שבו משובצים צלילים כמו: “בים-בם-בום”, “אי-אי-אי” וכו’ מלווה לעתים קרובות במחיאות כפיים קצביות ותיפוף על השולחן.

ווקאלית בספירת העומר

המוזיקה הווקאלית קיימת בשירות היהדות הרבה מעבר לימי ספירת העומר. בעקבות האיסור של חכמים להשתמש בכלי נגינה בשבתות וימים טובים: “גזירה שמא יתקן כלי שיר”, מבוצעים כל קטעי החזנות בבתי הכנסת ללא ליווי של כלי נגינה בשבתות וחגים.

אחד מהפולמוסים הראשונים של הרפורמה ביהדות (-ריב ההיכל) נסוב בחלקו על נושא הכנסת עוגב לבית הכנסת. “ריב ההיכל” הוא הכינוי שניתן למחלוקת בין המתקנים היהודים המודרניים (משכילים) ובין היהדות האורתודוקסית על גווניה. המחלוקת פרצה בקהילות היהודיות בגרמניה, במאה ה-19.

כידוע, על פי ההלכה אין לשמוע מוזיקה בזמני אבל, לא רק הפרטיים רח”ל, אלא גם אלו שנתקנו עבור הציבור, כמו ימי ספירת העומר ושלושת השבועות שבין י”ז בתמוז לתשעה באב.

אלבומים רבים של מוזיקה ווקאלית חסידית יצאו על מנת לאפשר האזנה למוזיקה גם בימים אלו. מקהלות מפורסמות כמו פרחי-מיאמי וזמרים יחידים הוציאו דיסקים ייעודיים לימים אלו. למרות זאת, ישנו פולמוס נרחב, האם מוזיקה ווקאלית מותרת בימי אבל כאלו או לא.

המצדדים בהתרתה מציינים את העובדה, שהאיסור הוא שמיעת קול זמר ואילו המוזיקה הזו אינה כוללת כלים כאלה. לעומתם יש הטוענים, שטעם האיסור הוא מכיוון מוזיקה משמחת את הלב ומוזיקה ווקאלית אינה שונה בזאת מכל מוזיקה אחרת. לכאורה, נוטים רוב הפוסקים לומר, שעדיף לא לשמוע מוזיקה ווקאלית בימי אבל.

עובדה מעניינת היא, לתשומת ליבם של חובבי סגנון המוזיקה הזה, שכיום אף ניתן להשיג תואר ראשון במוזיקה ווקאלית. תכנית הלימודים כוללת מקצועות כמו קולקוויום, סדנת אופרה, שיעורי איטלקית ועוד.