בטחון המולדת: נראה אם תצליחו לנחש ממה זה יציל אתכם • חלק א
כנס HLS 2014, או ‘ביטחון המולדת’, הוא אחד מאירועי הביטחון הגדולים, המעניינים והמתוקשרים ביותר המתקיימים בישראל. לא במקרה הוא מושך אליו לקוחות מכל רחבי העולם.
התערוכה שנפתחה אמש בגני התערוכה בתל-אביב מאורגנת על ידי ‘מכון הייצוא’, מלכ”ר חצי ממשלתי, הפועל להגברת שיתוף הפעולה הבינלאומי ובסיוע ליצואנים ובשיתוף התעשיות הצבאיות, ומהווה הצצה מיוחדת אל מערכות ההגנה, ההתקפה, אבטחה, ושלל אדיר של פתרונות תוכנה המיוצרות על ידי חברות ישראליות, ונמכרות בהיקפים אדירים לכל רחבי תבל.
בתערוכה השתתפו כ-750 נציגי חברות ומדינות, למעלה מ-60 משלחות, ויותר ממאה חברות הציגו את שירותיהן.
פרט חשוב: התעשיות הצבאיות הן המציגות הגדולות של התערוכה, אך היות והתערוכה אינה מוגדרת צבאית אלא ‘ביטחון המולדת’ – קרי אבטחתית – משטרה וכדומה, הצבא עצמו אינו מציג בה את פיתוחיו, ואף לא פיתוחים שפיתחו עבורו חברות ישראליות בלעדית.
כך הפסדתם סיקור מקרוב על הגארדיום הצבאי. במקומו תראו רק את מתחרהו מבית תע”ש (שידעו לומר לנו ששלהם טוב יותר. ברור). לא תשמעו על נגמ”ש הנמ”ר אלא רק על שני מתחריו, המעניינים בפני עצמם.
הצבא יישאר סודי, אבל הנה לכם כמעט כל מה שניתן לספר על השאר.
מערכות הגנה:
הרושם הכללי שמתקבל מן התערוכה מביא את ההרגשה כי אין כאן “הצגת יכולות” מימי צוק איתן, אלא הכנה אמיתית ל”בורג משולש”, “פטיש 5 קילו”, או כל שם פתטי אחר שיקבל המבצע הבא.
אך למרות זאת, גולת הכותרת של התערוכה, של המבצע הקודם, של התעשייה הצבאית הישראלית – ושל דוקטורינת הטמטום ההגנתית, היא ללא ספק מערכת כיפת ברזל. מערכת שהצליחה למכור נכון להיום מערכת בודדת, המיודעת לשדה הניסויים האמריקני.
סביר להניח שכיפת ברזל תהיה היחידה שתאבד מזוהרה במבצע הבא, בעיקר עם בואם של האיומים לטווים רחוקים יותר, ובתקווה שלא תפתח תסמונת קנאה לאחות הקטנה/גדולה, מערכת ‘שרביט קסמים’.
קשה להאמין כי אי מי מן הקוראים אינו מכיר ישר והפוך את המערכת, דרכי פעולתה, ואחוזי ההצלחה שלה, אז הסתפקנו בפרט טריוויאלי שנגע בעיקר לסיפורי נפלאות ש(לא)היו במבצע האחרון, ובזווית ראיה נוספת.
מתברר, כי מתנגדי סיפור המופת על הטיל שכמעט פוצץ את ‘עזריאלי’ ובסוף נפל לים, מאבדים חלק חשוב מן ההסברים שלהם. על פי דברי המציגים במקום – חיילי צה”ל לשעבר, העובדים כיום בפרויקט כיפת ברזל ברפא”ל – למערכת שלוש אפשרויות הפעלה: אוטומטית, חצי אוטומטית וידנית. האפשרות האוטומטית מופעלת, אך ורק כאשר מדובר בירי קצר טווח וזמן התגובה האנושי עלול לעלות בחיי אדם, מעבר לכך נדרשים מפקדי קרון הבקרה לאשר כל שיגור של טיל מיירט בנפרד. נקודה למחשבה.
החלק השני שהיווה נדבך חשוב (וכואב) במבצע האחרון, שלא לומר חלק מסוכן והרה אסון, ועלול חלילה להפוך לקטלני במיוחד במבצע הבא, הוא כמובן איום המנהרות.
מסתבר כי רק חברה אחת מבין המציגות (מתנצל אם פספסתי מישהו), מעזה לטעון כי בידה פתרון גילוי; לא, היא לא מספרת שזה פועל/נמכר/בניסויים-צבאיים, אך לטענת נציג המכירות, החברה מבצעת ניסויים סודיים – עם סיומם תהפוך המערכת לפעילה – ואולי אף למבצעית.
עם זאת, המערכת דורשת התקנה מורכבת מאוד: רשת סנסורים (חיישנים) שאמורים להיפרס לאורך הגבול בשתי שכבות, אחת בעומק של 15 מטרים, והשנייה בעומק של 25 מטרים. עם זאת הוא יכול היה להתחייב כי המערכת תוכל לזהות את כיוון החפירה ולא רק את עומקה.
נחזור להגנה מרקטות וטילים.
הצורך להגן על יחידות בשטח מפני איום המרגמות שגבה חיי אדם רבים במבצע האחרון, הביא את התעשייה האווירית בשיתוף עם צה”ל לפתח את ‘מגן רוח’, מערכת המתניידת על גבי טרקטורון שטח סטנדרטי, ומזהה ומתריעה מפני אותן רקטות.
הטווח הקצר של הפצמ”רים מקל על המערכת לאתר את מקור הירי. כך נוספו עוד עשרות רבות של “משגרים שהושמדו”, קני שיגור עלובים שנכתשו באש אווירית – הפצצת דיונות אם תרצו.
המערכת אינה מגינה מפני הפצמ”רים, אך כאשר יחליטו בצבא לנטוש את ה’זלדות’ המיושנות לטובת ה’נמ”רים’, יוכלו החי”רניקים לנשום לרווחה ולהיוותר בחיים; כלומר – בחלק הזה של האיומים.
החלק הקשה ביותר בהגנה, היא ההגנה מפני בני אדם.
נכון, אם סטאלין היה פה, או אפילו פוטין, כבר מזמן היה משטח את ההפגנות בכפר כנא בשרשראות הפלדה החלודות של הטנקים המיושנים ביותר שהיה מוצא, ולו בכדי להוכיח ש”האדם שבטנק ינצח” עדיין בתוקף. אך כוחות הביטחון מוצאים עצמם לא פעם אבודים לנוכח הפגנות ענק המתפתחות במהירות רבה לשטף של אירועים אלימים.
הדרך המוכרת ביותר לפיזור הפגנות היא כמובן המכת”זית. שנים של משיכת זנבות סוסים וצפייה בגלריות מאירועים משובבי-נפש מעין אלו הביאו את הציבור להכרה מלאה של יכולותיה של המערכת, כך שכמעט דילגתי בטעות על הפיתוח של רפא”ל. רק במזל רכב ההדגמה שלהם היה שחור, והמערכת נראתה יותר כמו מכונת ירייה מאשר מערכת אלפ”ה, אבל קבלו הצצה ראשונה למה שיהיה (אולי) בקרוב חלק אינטגרלי מהפגנות יום השישי-שבת בירושלים, ה-samson NL.
המערכת מתמקמת על גג הכלי, כאשר בתוכו מוצבת עמדת שליטה ובקרה ממנה הוא מופעל. המערכת כוללת את מרבית פתרונות האלפ”ה המוכרים, כולל מערכת ‘הצעקה’ המשמיעה קול צורמני במיוחד בווליום גבוה מאוד, מערכת סינוור, תותח רימונים ואפילו ירי בכינון ישיר של כדורים, גומי או חיים.
כמעט מיותר לציין, אך המערכת מוצגת על גבי הרכב המוכר לנו ומתוך שיתוף פעולה בין רפא”ל ל”בית אלפא טכנולוגיות”, כך נראה את הרכב הממוגן בסטנדרטים גבוהים, ומסוגל (לא בתצורה הישראלית) להגן על הנהג אף מפני ירי.
נסיונות לרכוש את המערכת לצורך השתקת מסיבות קריורי עלו בתוהו.
פיזור הפגנות הוא נושא מעניין. כך גיליתי, יותר מכולם מתעניינים בו שחורי העור, נציגי מדינות אפריקה לתערוכה. בכלל, עושה רושם כי ההסתכלות על הנציגים ותחומי העניין שלהם תספק חומר לפעילות רציפה.
בשיחה עם יועץ ביטחון שסייע לי רבות בהבנת השוק, הוא הסביר את גודלו העצום של השוק האפריקאי, אפילו ביחס לגודלו של המרכיב האנושי בו. “כאשר משטר אחד נופל ואחר קם במקומו, הדבר הראשון שעושה הדיקטטור החדש הוא למחוק את כל מה שנשאר מן השלטון הקודם”, הסביר. “כך הם רוכשים ציוד חדש, שהתעדכן לעתים אך במעט”.
אגב, בשיחה שקיימתי עם אחד מנציגי הרכש של גאנה, מדינה דמוקרטית יציבה השומרת על שלטון דמוקרטי אמיתי החל מ-1992, הוא עמד נפעם נוכח אמצעי ההגנה הישראליים, ותיאר מדינה יציבה לחלוטין, שכנראה תעביר חלק נכבד מאוד מתקציב ההגנה השנתי שלה לחברות ישראליות.
האינטרנט עושה רע לדיקטטורות, היום אפילו הם חייבים לעמוד בנורמות תקשורתיות, כך מוצאות את עצמן חברות כמו ISPRA מוכרות רימוני גז ומטולים למדינות בכל רחבי העולם, הרימונים שלהם מתייחדים בכך שאינם מכילים ברזלים העלולים לפגוע ואף לגרום להרג, מן השימוש ברימוני הלם העשויים בחלקם ברזל.
בארץ – אם היה לכם ספק – לא משתמשים בשירותיהם. קוטר האמל”ח שלהם אינו צבאי (38 מ”מ במקום 40), ובכלל, כספי הסיוע האמריקני משמשים מספיק טוב למטרה.
ללא ספק אחד מן הנושאים המרתקים ביותר הוא מערכות ההגנה הימיות. חבל באמת שהחברות המציגות לא טרחו להביא כמה כלים ימיים, אך מובן כי רבות מן החברות שואפות לנתח מן ההגנה על אסדות הקידוח.
התעשייה האווירית מציגה את דוקטורינת ההגנה שלה על אסדות קידוח, הכוללת אמצעים לווייניים ומטוסים ללא טייס, מכ”מים משוכללים, ומערכות עתידיות כגון “ברק 8” המכונה בתקשורת “כיפת ברזל הימית”, או כבל מגנטי שיזהה התקרבות של כל עצם שהוא לאסדה ממרחקים עצומים. הכבל אגב טרם הושק, ושמה של המערכת יהיה Mantarey, תזכרו ממי שמעתם על זה ראשונים.
תכירו את הקאטאנה, כלי שייט בלתי מאוייש הקרוי על שם חרב יפנית ארוכה. הוא מסוגל בין היתר לנווט, למנוע התנגשויות, וסביר להניח שגם לשוט. אגב, מהירות השייט שלו עצומה – כ-35 קשר (כ-60 קמ”ש) אגב, המהירות הקנתה לסירה את שמה, על שם חרב סמוראים יפנית. כך החליטו לסמל בתע”א את העובדה שהסירה ‘חותכת’ את הים.
הקאטאנה יכולה להגיע במגוון תצורות, כולל אופציות להפיכתה לכלי נושא אנשים. בגירסה הרובוטית שלה היא נמכרת ללא אפשרות ירי, חוקי הים אוסרים על ירי ללא זיהוי וודאי אנושי. תתמודדו.
עוד אחד מן הכלים שהתעשייה האווירית מספקת לצה”ל למען יצחק תשובה והחברים, היא ה”סופר דבורה סימן 3″, הדור הרביעי של הדבורות, ספינה הכוללת מערכת הנעה המאפשרת תמרונים חדים במיוחד, ומצוידת במגוון יכולות לחימה, גילוי, התקפה והגנה. כולל מהירות של 45-50 קשר (כ-90 קמ”ש)
ואם בים-יבשה עסקינן, נערוך לכם היכרות זריזה עם ה”אמסטף”, הוא המתחרה של ה”גארדיום” המפורסם שפיתחו עבוד צה”ל אלביט ותע”א, אך החבר’ה של תע”ש שאחראים לאמסטף טוענים כי הוא איכותי הרבה יותר.
מעבר לעובדה שהוא כלי אמפיבי המסוגל לשוט במקרה הצורך, ולחיסרון(?) של חוסר מקום אופציונאלי לנהג, המציגים טוענים כי הגארדיום שוקל כמעט כפול, וכי האמסטף יעיל יותר וזול יותר. בכלל, אחרי הדיון על האמסטף הגעתי למסקנה ברורה, הדבר הכי קל להוציא מן התערוכה, הוא מילים רעות מחברה על רעותה. טוב, מה לעשות שהרכב עולה כעשירית מן הגרדיום?!
הכלי ההגנתי האחרון בו נתקלתי, הוא מערכת מתוצרת רפא”ל לפיצוץ מטעני חבלה באמצעות קרן לייזר.
המערכת נמכרה לצה”ל בתצורה לא ידועה, אך שם טרם הכניסו אותה לשימוש מבצעי. את הגירסה הניידת (אם ניתן לקרוא כך לחצי ג’יפ) ניתן היה לראות בתצוגה החיצונית.
תודה לחברת “עצה טובה” ייעוץ בטחוני על הסיוע בהכנת הכתבה.
תגובות
אין תגובות